הגישה השלמותית (הוליסטית) לחינוך
יסוד חשוב בחינוך וולדורף הוא הגישה שלמותית. בכל שלב מתייחסים לילד כאל שלמות, כאל ישות רבת פנים, בעלת איכויות וצדדים רבים ומגוונים, שחשוב לטפח את כולם, ובהתאם לשלב ההתפתחותי לתת את הדגש ולעזור ב"ילוד" האיכויות החבויות. התלמיד זוכה להתנסות רחבה ומעמיקה במגוון רחב מאוד של תחומי עשייה, אומנות ומלאכה כגון, נגינה, שירה, ריקוד, ציור, תפירה, סריגה ונגרות כחלק טבעי ובלתי נפרד מתהליך הלמידה היום יומי.
חינוך וולדורף אינו מתייחס למלאכת היד כאל עיסוק נוסטלגי או כאל הכשרה מקצועית לתלמידים "הפחות מוכשרים", אלא כאל אמצעי המעצב אישיות ותורם לפיתוח כוחות נפש (חשיבה, רגש ורצון) בריאים והרמוניים. זהו מרכיב אחד מני רבים בדרך ליצירת חינוך אנושי הפונה אל האדם השלם. האמנות היא הכלי שמנשים ומחייה את הלמידה, היא נשזרת בתוכו בלי שתוגדר ככזו.
לימוד הסריגה בשנות בית הספר הראשונות, כדוגמה, תורם להסדרת תהליך הנשימה וליצירת חשיבה עקבית ומסודרת, שבה כל מחשבה קשורה לקודמתה ונובעת ממנה, כמו שכל עין בסריגה קשורה לקודמתה ובצירופן יוצרות העיניים (והמחשבות) שלמות בעלת מבנה עקבי ומסודר (המהווה את הבסיס לחשיבה אנליטית). כמו כן, הסריגה היא אחד הכלים שמסייע באבחון קשיים מוטוריים ובעיות קשב, בלי שנזדקק למבחני אבחון מלחיצים, חיצוניים, ובאמצעותה גם ניתן לטפל בקשיים אלו.
העיסוק המגוון וההתמדה בכל תחום עד להשגת תוצאות בעלות ערך ומשמעות עבור כל ילד – לא רק טעימה על קצה המזלג – מאפשרים לפגוש ולטפח צדדים שייתכן והילד לא היה בוחר בהם באופן עצמאי, אך שהינם בעלי ערך וחשיבות להמשך התפתחותו השלמה. הילד לומד שביכולתו להתמודד עם כל דבר באופן המקצועי ביותר, הוא לא חושש מהאתגר. כמובן שבתת מודע מתורגמות היכולות האלה לעתיד שלו כבוגר ולהתמודדות שלו במצבים שונים בחיים.